גורלם של העם והמלך החדש שזור זה בזה ותלוי לחלוטין בהתנהגותם המוסרית והרוחנית. הכול נשען על דבקותם בה', שכן למרות שחטאו בעבר, הליכה בדרך הטובה והישרה תבטיח את עזרת ה', ואילו בחירה ברע תוביל לאובדן [ביאור שטיינזלץ].
האזהרה הָרֵעַ תָּרֵעוּ משמעותה שאם תרעו את מעלליכם ותבחרו במעשים רעים [רד"ק, ביאור שטיינזלץ], התוצאה תהיה שתִּסָּפוּ, כלומר תגיעו לכליון, תאבדו ותושמדו [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
הפסוק מדגיש את החורבן הכולל במילים גַּם אַתֶּם גַּם מַלְכְּכֶם. המילה "גם" באה לרבות ולקשור את שני הצדדים יחד לעונש [רד"ק]. הפרשנים מסבירים כי במקרה של חטא, שום גורם לא יוכל להושיע: תפילותיו של הנביא לא יועילו, המלך לא יצליח להציל את העם, והעם לא יוכל לעזור למלכו [מצודת דוד, מלבי"ם]. הסיבה לכך שהמלך נענש יחד עם העם היא מתוקף אחריותו כמנהיג, שכן אם העם חוטא והמלך אינו מוכיח אותם על כך, הוא נושא באשמה ונענש על מעשיהם [רד"ק].