במהלך נאום התוכחה של שמואל הנביא, הוא מציג בפני העם את המעגל ההיסטורי של תקופת השופטים: שלווה, חטא, עונש, זעקה לישועה והצלה. התזכורת ההיסטורית נועדה להמחיש את השגחת ה' הרציפה ואת חוסר התוחלת שבדרישת העם למלך בשר ודם.
השלב הראשון במעגל מתחיל בשכחה. כאשר נכנסו אבותינו לארץ ישראל, וַיִּשְׁכְּחוּ את ה' [מצודת דוד]. השכחה הובילה לעונש מיידי וישיר, דבר המעיד כי השגחת ה' לא סרה מהם לרגע, וכאשר מרו בו מיהר לייסר אותם [מלבי"ם]. העונש מתואר במילה וַיִּמְכֹּר, שמשמעותה היא מסירה ביד האויבים, כאילו נמכרו להם [מצודת ציון].
מספר פרשנים מעמיקים במשמעות ה"מכירה" הזו ומסבירים כי לא מדובר במכירה מוחלטת של גופם. מכיוון שעם ישראל קיבל את התורה ובכך הציל את העולם מחזרה לתוהו ובוהו, הם נחשבים כמי שקנו את העולם כולו. לכן, ה' לא מכר את גופם לאומות, אלא רק נתן לאויבים רשות לענות אותם. עובדה זו מסבירה מדוע כאשר העם שב בתשובה, ה' הציל אותם מיד ללא צורך בתשלום או בפדיון [צוארי שלל, חומת אנך].
רמת השעבוד תחת האויבים המרכזיים של אותה תקופה [ביאור שטיינזלץ] לא הייתה אחידה. לעיתים המכירה הייתה מוחלטת והאויבים שלטו בישראל לחלוטין, כמו בימי סיסרא או בימי הפלשתים בתקופת שמשון. מנגד, המילים וַיִּלָּחֲמוּ בָּם מצביעות על מצבים שבהם האויבים רק יצאו למלחמה אך עדיין לא הצליחו לשלוט בעם, כפי שאירע מול הפלשתים בימי שמואל ומול מלך מואב בימי יפתח, שטענתו כלפי ישראל הייתה טענה טריטוריאלית על שטחי אדמה [מלבי"ם]. גישה אחרת מציעה כי יש כאן תיאור של תהליך הדרגתי: תחילה האויבים נלחמו בישראל, ורק לאחר זמן מסר ה' את העם בידם [מצודת דוד].
הקשר הדברים נועד להוכיח לעם את טעותם בבקשת מלך. שמואל מזכיר להם שבעבר, כאשר חטאו ונמכרו לאויביהם, ה' לא הורה להם להמליך עליהם מלך כדי להיוושע. תחת זאת, כאשר זעקו אליו, הוא שלח להם שופטים (כירובעל, בדן ויפתח) שנבחרו בזכות מעלותיהם הרוחניות הייחודיות, כגון עקירת עבודה זרה, קדושה מלידה או שריית רוח ה' עליהם [אלשיך]. הדבר מוכיח כי כל עוד העם משועבד למלך בשר ודם, הוא אינו יכול לעבוד את ה' כראוי, והישועה מגיעה רק מתוך כפיפות ישירה למלכות ה' [אהבת יהונתן].
חיזוק נוסף לכוחה של ההנהגה האלוהית הישירה מצוי באופן שבו הנבואה מזכירה את השופטים המושיעים. השופטים הפשוטים ביותר בדורם מושווים למנהיגים הגדולים ביותר כמשה ואהרן, כדי ללמד שכל מנהיג שה' ממנה שקול לגדולי האומה. שמואל אף מזכיר את עצמו בהמשך בגוף שלישי, עובדה המעידה כי הדברים נאמרו מתוך נבואה ישירה מפי ה' ולא מדעתו האישית, ומבליטה את ענוותנותו של הנביא [צוארי שלל].