שמואל א, פרק י״ב, פסוק ט׳

כאשר אבותינו נכנסו לארץ ישראל וַיִּשְׁכְּחוּ את ה', הוא מיהר להעניש אותם כדי להראות שהשגחתו אינה סרה מהם לרגע. העונש מתואר במילה וַיִּמְכֹּר, שמשמעותה מסירת העם ביד אויביו, אך לא כמכירה מוחלטת אלא כמתן רשות לענות אותם, ולכן כשהעם שב בתשובה הוא ניצל מיד ללא צורך בפדיון. רמת השעבוד השתנתה מתקופה לתקופה, ולעיתים, כפי שמציינות המילים וַיִּלָּחֲמוּ בָּם, האויבים רק יצאו למלחמה ללא שליטה מלאה בעם, או שהלחימה הייתה שלב מקדים לפני המסירה בידם. תזכורת היסטורית זו נועדה להמחיש כי דרישת העם למלך בשר ודם היא טעות, שהרי בעבר ה' הושיע אותם ללא מלך באמצעות שופטים בעלי מעלות רוחניות. הדבר מוכיח כי הישועה האמיתית נובעת מכפיפות ישירה למלכות ה', אשר כל מנהיג שהוא ממנה שקול לגדולי האומה.