התרחשות פלאית ופתאומית משנה את תודעתו של העם וגורמת לו להתעמת עם מעשיו. באמצעות תופעת טבע חריגה, האומה חווה זעזוע עמוק המציף את חומרת התנהלותה כלפי ההנהגה האלוהית והאנושית כאחד.
כאשר נאמר וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל, הכוונה היא לתפילתו להורדת המטר כפי שהבטיח מראש [מצודת דוד]. ירידת קֹלֹת וּמָטָר בעיתוי זה היוותה נס גלוי וברור. הנס התבטא בכך שהגשם והרעמים הופיעו מיד עם קריאתו של שמואל, ביום שבו לא היו עננים או כל סימן טבעי מקדים אחר. מאחר שבאותה עת התקיים קציר החיטים, תקופה שבה החקלאים ממילא נמנעים מקציר בימים מעוננים, הופעתם הפתאומית של המטר והקולות הייתה מנוגדת לחלוטין לדרך הטבע [אברבנאל].
בעקבות זאת, וַיִּירָא כָל הָעָם מְאֹד. הפחד המיידי נבע מבהלה עצומה נוכח התופעה האקלימית החריגה [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, מעבר לחרדה הפיזית מהנס הגלוי ומדבריו של שמואל, התעוררה בעם יראה עמוקה שנבעה מהכרה בחטאם הכפול. הפרשנים מסכימים כי היראה הכפולה אֶת ה' וְאֶת שְׁמוּאֵל משקפת את שתי הבחינות של חטא בקשת המלך. העם התיירא מפני ה' לאחר שהבין כי עצם הדרישה למלך היוותה חטא ובגידה בו, והתיירא מפני שמואל משום שבהמלכת מלך חדש בעודו בחיים, הם למעשה מאסו בנביא שפעל למענם ובגדו בו.