קרה לכם פעם שראיתם סופת רעמים מתחילה פתאום באמצע יום קיץ חם ושמשי, בלי שאפילו ענן אחד הופיע בשמיים? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל. כשהכתוב אומר וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל, הכוונה היא ששמואל התפלל לה' שיוריד גשם. ופתאום, משום מקום, התחיל לרדת גשם חזק מלווה ברעמים. ירידת קֹלֹת וּמָטָר בזמן קציר החיטים הייתה נס גלוי וברור. החקלאים עבדו בשדה ביום בהיר לגמרי שאין בו שום סימן לגשם, והרעמים והמים הופיעו מיד כששמואל קרא לה', בניגוד מוחלט לדרך הטבע.
בגלל התופעה הפלאית הזו, וַיִּירָא כָל הָעָם מְאֹד. העם נבהל מאוד ממזג האוויר המוזר והפתאומי. אבל הפחד שלהם לא היה רק מהסופה. באותו רגע של זעזוע, הם פתאום הבינו שהם עשו טעות גדולה ופגעו בשני מנהיגים. הם פחדו אֶת ה' כי הם קלטו שעצם הבקשה שלהם למנות להם בשר ודם למלך, הייתה בעצם בגידה בה'. בנוסף, הם פחדו וְאֶת שְׁמוּאֵל, כי כשהם דרשו מלך חדש בזמן ששמואל הנביא עדיין חי, פועל ודואג להם, הם בעצם הפנו לו עורף ובגדו גם בו.