לקראת היציאה למלחמה, שאול מבקש לרצות את ה' ולזכות בעזרתו באמצעות זבח ותפילה. אף ששמואל הורה לו להמתין לבואו שבעת ימים, בבוקר היום השביעי פוקעת סבלנותו של שאול והוא פוקד הַגִּשׁוּ אֵלַי הָעֹלָה ואת השלמים שהוכנו מראש. הוא סבר שההוראה להמתין נגעה רק לפתיחה בקרב ולא לעצם הקרבת הקרבן, ולכן וַיַּעַל הָעֹלָה בעצמו. חטאו של שאול התבטא רק בכך שלא המתין עד סופו של היום, ולא בעצם ביצוע ההקרבה. באותם ימים טרם נבנה בית המקדש, וכל אדם הורשה להקריב קרבנות בבמות פרטיות גם אם אינו כהן.
שמואל א, פרק י״ג, פסוק ט׳
וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל הַגִּ֣שׁוּ אֵלַ֔י הָעֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִ֑ים וַיַּ֖עַל הָעֹלָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.