שמואל א, פרק י״ט, פסוק ה׳

יהונתן מגן בתוקף על דוד בפני שאול, ומדגיש כיצד הוא וַיָּשֶׂם אֶת נַפְשׁוֹ בְכַפּוֹ, כלומר מסר את עצמו לסכנת מוות מוחשית ומיידית, כמו דבר המוחזק בכף יד פתוחה שעלול לאבד בקלות בכל רגע. מתוך הסתכנות זו דוד וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי, ועל ידו הביא ה' תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה לְכָל יִשְׂרָאֵל. יהונתן הופך את כניסתו המהירה של דוד למקום סכנה לנקודת זכות, ומזכיר לשאול שמהמעשה צמחה תועלת כפולה לעם ולמלך עצמו, שעליו נאמר רָאִיתָ וַתִּשְׂמָח. לאור עובדות אלו, הוא שואל וְלָמָּה תֶחֱטָא בְּדָם נָקִי לְהָמִית אֶת דָוִד חִנָּם, שהרי דוד לא עשה דבר המצדיק עונש מוות, ופגיעה בו תהיה שפיכת דם חף מפשע ללא כל סיבה.