שמואל א, פרק י״ט, פסוק כ״ד

ההתגלות האלוהית מנתקת את שאול ממעמדו וממציאות העולם הזה, וכסימן לענווה והידמות לשאר הנביאים וַיִּפְשַׁט גַּם הוּא בְּגָדָיו והסיר את בגדי מלכותו. שפע הנבואה הכריע את כוחותיו הגופניים עד שוַיִּפֹּל עָרֹם, מצב שבו נותר חשוף ממלבושיו המפוארים ונתון באובדן חושים על פניו ארצה. בניגוד לעבר, הפעם שאול התעלה למדרגה שבה וַיִּתְנַבֵּא גַם הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, כשהוא מצליח להכיל את עוצמתו הרוחנית של הנביא מקרוב ולהישאר דבוק בנבואה ברציפות כׇּל הַיּוֹם הַהוּא וְכׇל הַלָּיְלָה. אירוע זה, שבו כוח הנבואה דחה את הרוח הרעה שדבקה בו, העצים את פליאת העם, ועַל כֵּן יֹאמְרוּ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִם, משפט שהתבסס כמטבע לשון לתיאור אדם שהגיע למדרגה רוחנית גבוהה שאינו מורגל בה.