נסו לחשוב על הרגע שבו אתם חווים משהו כל כך עוצמתי ומדהים, שאתם פשוט שוכחים מכל מה שמסביבכם וממי שאתם. זה בדיוק מה שקרה לשאול המלך כשהוא פגש את הנבואה של ה'. האור הרוחני היה כל כך חזק, ששאול התנתק לגמרי מהעולם הרגיל שלנו. הדבר הראשון שהוא עושה הוא וַיִּפְשַׁט גַּם הוּא בְּגָדָיו. הוא מסיר מעליו את בגדי המלכות המפוארים שלו כדי להראות ענווה, וכדי להיות פשוט ושווה לשאר הנביאים שהיו שם.
החוויה הזו הייתה כל כך גדולה, שהגוף שלו פשוט לא יכול היה להכיל אותה, ולכן כתוב וַיִּפֹּל עָרֹם. הכוונה היא לא שהוא היה בלי בגדים בכלל, אלא שהוא נשאר חשוף, רק עם בגדים פשוטים ובלי הגלימה המלכותית שלו. באותו רגע מיוחד של התעלות, כל הכעס שהיה לו בלב על דוד פשוט נעלם, כאילו לא היה קיים מעולם.
מה שמיוחד מאוד בפעם הזו הוא ששאול וַיִּתְנַבֵּא גַם הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל. בעבר, שאול לא הצליח להתנבא כשהיה קרוב לשמואל, כי הכוח הרוחני של שמואל היה חזק כמו אור שמש מסנוור שקשה לעמוד מולו. אבל עכשיו, שאול עלה למדרגה גבוהה והצליח לספוג את האור הזה ממש מולו. וזה לא קרה רק לרגע קצר כמו ברק, אלא נמשך ברצף כׇּל הַיּוֹם הַהוּא וְכׇל הַלָּיְלָה.
בגלל שהאירוע הזה היה כל כך פלאי וארוך, אנשים התחילו להשתמש במשפט עַל כֵּן יֹאמְרוּ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִם. זה הפך למעין פתגם שמתאר אדם שהגיע פתאום למדרגה מאוד גבוהה שהוא לא רגיל אליה. כולם מסביב היו מופתעים מאוד, כי רק לא מזמן שרתה על שאול רוח רעה. אבל בזכות הקדושה העצומה של שמואל, כל הרוח הרעה נדחפה הצידה, ושאול זכה שוב להתמלא באור הנבואה הטהור.