המעבר מניסיונות פגיעה עקיפים להוראה גלויה מסמן שלב חדש ודרמטי ברדיפת המלך אחר חתנו. הפחד מאובדן המלוכה מוביל את המלך להפעיל את סביבתו הקרובה ביותר, אך שם הוא נתקל בחומה בצורה של נאמנות ואהבה שאינה תלויה בדבר מצידו של בנו.
לאחר שניסיונותיו הקודמים של שאול לפגוע בדוד במסווה של תאונה, כמו השלכת החנית לעברו או שליחתו לחזית מול הפלשתים, עלו בתוהו, הוא מחליט לפעול באופן מודע וברור דרך שליחיו [מלבי"ם]. שאול ראה כי ה' נמצא עם דוד וכי הוא מצליח בדרכיו, והתחזקה בלבו ההכרה שדוד עתיד לרשת את כס המלוכה [אברבנאל]. עם זאת, הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא כי ההוראה לְהָמִית אֶת דָּוִד לא נועדה להתבצע כהוצאה להורג רשמית. שאול תכנן שהדבר ייעשה בערמה; הוא קיווה שאנשיו יחרחרו ריב עם דוד כך שייהרג בשוגג, ומבלי שייוודע לכל כי הפעולה נעשתה בהוראת המלך [מצודת דוד, אברבנאל]. כדי להניע אותם למעשה, שאול אף ניסה לעורר קנאה בלבו של יונתן ובלב עבדיו כלפי שמו הטוב והצלחתו של דוד [אברבנאל].
מול מזימות אלו ניצב יונתן. על אף היותו בנו של שאול שונאו של דוד, הוא נותר אוהב ונאמן [חומת אנך]. המילים חָפֵץ בְּדָוִד מוסברות כרצון עמוק בקיומו, בקרבתו ובהמשך הצלחתו וטובתו של דוד [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מתוך אהבה זו לקרב את הצדיק ולעוזרו [אלשיך], יונתן לא שת לבו לדברי אביו [אברבנאל]. תחת זאת, הוא מיהר להזהיר את דוד ולתכנן עמו פעולת מניעה. יונתן הורה לדוד להתחבא בשדה שבו שאול היה רגיל לטייל מדי יום, מתוך כוונה לשוחח שם עם אביו ולנסות להניאו מכוונתו, ולאחר מכן לשוב אל דוד למקום המסתור ולעדכן אותו בתוצאות השיחה בסתר ומבלי לעורר את חשדם של אחרים [אברבנאל, אלשיך].