מרדפו העיקש של שאול אחר דוד מוביל אותו לשלוח שליחים כדי ללכוד אותו, אפילו כאשר דוד נמצא בסביבה רוחנית מובהקת. אולם, המפגש של השליחים עם המציאות הנבואית משנה לחלוטין את פני הדברים, והם נסחפים אל תוך חוויה רוחנית עמוקה שמשכיחה מהם את משימתם העוינת.
כאשר מתואר וַיַּרְא, הכוונה היא לכל אחד ואחד משליחי שאול בנפרד, או לחלופין לגדול שבהם [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הם רואים את לַהֲקַת הנביאים. רוב הפרשנים מציינים כי מילה זו היא היפוך אותיות של המילה "קהלת" (בדומה לחילוף בין המילים כבש וכשב), ומשמעותה קבוצה או סיעה [רש"י, רד"ק, מצודת ציון, רלב"ג]. מדובר בקהל הנביאים השלם, ולא רק בחלק ממנו [מלבי"ם], ויש המזהים אותם כתלמידי חכמים [רד"ק]. פעולתם של הנביאים, נִבְּאִים, מתפרשת בשתי דרכים עיקריות: יש הסבורים כי הם אמרו שירות ותשבחות לה' ברוח הקודש, ויש המפרשים כי הם חזו והשמיעו נבואות על העתיד להתרחש [רד"ק, רלב"ג].
במוקד המעמד נמצא שמואל, המתואר כעֹמֵד נִצָּב עֲלֵיהֶם. הפרשנים עומדים על הכפילות הלשונית בביטוי זה ומחלקים אותו לשני היבטים משלימים. המילה עֹמֵד מתארת את תנוחתו הפיזית, שכן הוא ניצב על רגליו [רד"ק]. בניגוד לנביאים אחרים שאיבריהם היו רועדים והם היו נופלים על פניהם מרוב חרדה בעת השראת הנבואה, שמואל היה במדרגה רוחנית כה גבוהה שאפשרה לו לעמוד ביציבות מבלי ליפול [מלבי"ם]. המילה נִצָּב מלמדת על תפקידו במעמד: שמואל לא היה שותף פעיל להתנבאות עצמה, אלא שימש כממונה, משגיח ומורה המדריך אותם בדרכי הנבואה [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הוא עמד אצלם כמקור השפע הרוחני, כמעיין או כנר שממנו שאבו שאר הנביאים את האור האלוהי [מלבי"ם, מצודת דוד, רלב"ג].
עוצמת הקדושה וההארה שנוצרה מחיבורם של שמואל המשפיע וקהל הנביאים המקבל, הייתה כה רבה עד שוַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה. השפע הנבואי גלש אל שליחי שאול, הצית את הניצוצות הרוחניים החבויים בנפשותיהם, והם נדבקו במצב ההתנבאות, גם אם במדרגה פחותה מזו של הנביאים עצמם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, רלב"ג]. נבואה זו הייתה מסוג של רוח הקודש שבה החושים ממשיכים לתפקד כרגיל [רלב"ג]. כתוצאה מהשפעה רוחנית עזה זו, השליחים זנחו לחלוטין את פקודתו של שאול לקחת את דוד, ולא שעו עוד לדבריו [מלבי"ם, מצודת דוד].