מסעו של שאול אל הרמה מקבל תפנית רוחנית עוד בטרם הגעתו ליעדו. המילה נָיוֹת מופיעה בפסוק בכתיב "נוית", אך מסורת הקריאה היא "ניות" [מנחת שי]. המילים וַיֵּלֶךְ שָׁם מלמדות ששאול גמר בדעתו שלא ללכת רק לאזור הרמה באופן כללי, אלא פנה ישירות אל ניות, מקום מושבו של שמואל [מלבי"ם].
הפרשנים מסכימים כי המילים וַתְּהִי עָלָיו מצביעות על כך שרוח אלוהים צלחה על שאול בעודו בדרך, בטרם הגיע ליעדו. הסיבה לכך ששאול זכה לשפע הנבואי בשלב מוקדם כל כך, מרחוק, טמונה במילים גַּם הוּא. בניגוד למלאכיו של שאול, שהחלו להתנבא רק כאשר הגיעו ועמדו ממש לפני שמואל, שאול היה מוכן וראוי לנבואה מצד עצמו, שכן כבר התנבא בעבר. משום כך, ברגע שכיוון את דרכו אל המקום, נמשכה אליו רוח הנבואה מיד, והוא המשיך ללכת ולהתנבא לאורך כל הדרך עד הגעתו לניות [מלבי"ם].