מיכל רוקמת תחבולה מתוחכמת כדי להציל את בעלה דוד מידי שליחיו של שאול אביה. באמצעות יצירת דמות מדומה במיטתו, היא מרוויחה זמן יקר המאפשר לדוד להימלט ולהתרחק מן הסכנה בטרם יתגלה חסרונו.
כדי לייצר את האשליה שדוד שוכב במיטה, היא משתמשת בתְּרָפִים. הפרשנים מסכימים כי התרפים היו חפצים או צלמיות העשויים בתבנית של גוף אדם, ולכן התאימו להטעיה זו. עם זאת, קיימת מחלוקת לגבי מהותם של תרפים אלו. יש שפירשו כי מדובר בצלמי עבודה זרה, אך דעה זו נדחית בתוקף, שכן חלילה שיימצאו עבודות גילולים בביתו של דוד [רד"ק]. גישה אחרת מציעה כי אלו היו דמויות בעלות אופי מיסטי, שנעשו בשעות מסוימות ונועדו לקלוט כוחות עליונים ולחזות את העתיד [רלב"ג, רד"ק]. מנגד, יש המציעים הסבר אישי ופשוט יותר: נשים נהגו להכין צורות אדם בדמות בעליהן, כדי להסתכל בהן מתוך אהבה עזה [מצודת ציון].
לאחר הנחת התרפים במיטה, מיכל לוקחת כְּבִיר הָעִזִּים ומוסיפה אותו למיטה. מונח זה מבואר כמקלעת או כרית העשויה משיער עזים [רד"ק, ביאור שטיינזלץ], או כנאד העשוי מעור שלם ומופשט של עז [רש"י, מצודת ציון, רד"ק]. היא שָׂמָה מְרַאֲשֹׁתָיו – כלומר, במקום הנחת הראש – משום שלתרפים לא היה שיער, ושיער העזים דומה למראה ולמגע של שיער אדם [רש"י]. מיכל חששה שמא השומרים ינסו למשש את הדמות במיטה, ולכן הניחה את שיער העזים למעלה כדי להטעות אותם גם במקרה של מגע פיזי [מצודת דוד].
לבסוף, וַתְּכַס בַּבָּגֶד, היא מכסה את הדמות כולה כדי להשלים את ההסוואה. הכיסוי נועד ליצור מראה של אדם השוכב במיטתו ומכסה את ראשו כדי להישמר מן הקור [רלב"ג, מצודת דוד]. מערך שלם זה אפשר למיכל לטעון בפני השליחים שדוד חולה, לעכב אותם, ולספק לדוד את השהות הנדרשת כדי למלט את נפשו [מלבי"ם, רש"י, מצודת דוד, רלב"ג].