המרדף של שאול אחר דוד עולה שלב, והופך מניסיונות פגיעה גלויים למצור מתוכנן על ביתו. שאול שולח שליחים אל בית דוד במטרה כפולה: לשמרו, כלומר לוודא שלא יברח באישון לילה, ולהמיתו בבקר, כאשר יובא אל המלך.
הפרשנים עומדים על השאלה המרכזית העולה מן הפסוק: מדוע המתין שאול לבוקר ולא ציווה על השליחים להרוג את דוד מיד בלילה?
סיבה אחת לכך היא משפחתית ואישית, שכן שאול נמנע מלהוציא את דוד להורג לעיני בתו מיכל [רד"ק]. מעבר לכך, היה שיקול מעשי: שאול חשש שאם ינסו להורגו בחשכת הלילה, דוד יצליח להערים עליהם ולהימלט [רלב"ג]. בנוסף, ייתכן ששאול קיווה שדוד ינסה להיאבק בשומרים שצרו על ביתו, וכך ייהרג תוך כדי התנגדות ודמו יהיה בראשו [מלבי"ם].
אולם, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שדחיית ההוצאה להורג נבעה משיקולים תדמיתיים ומדיניים. שאול היה מודע לכך שדוד חף מפשע, והתבייש להורגו בפרהסיה ללא עילה משפטית, מחשש לביקורת ציבורית [מצודת דוד, רלב"ג]. לכן, הוא חיפש דרך להסוות את הרצח. תוכניתו הייתה להביא את דוד אליו בבוקר כבימים עברו, ואז להמיתו בתחבולה, למשל על ידי הטלת חנית, כך שהפגיעה תיראה כהתקף של חולי ורוח רעה ולא כרצח מחושב [מצודת דוד, רלב"ג].
זווית נוספת לאותה ערמומיות מציגה את המצור כניסיון למצוא עילה חוקית להריגתו. שאול הציב את השומרים בלילה לא רק כדי למנוע מדוד לברוח, אלא כדי לשלול את האפשרות שאנשים יאמרו שדוד נשאר בביתו בתום לב ולא ניסה להימלט. השמירה ההדוקה נועדה לייצר עלילה שתאפשר לשאול לשפוט את דוד כדין מורד במלכות שעזב ללא רשות, ולהציג כלפי חוץ חזות של משפט צדק [מלבי"ם].