התגלות אלוהית עוצמתית עשויה להפקיע את האדם מכל מעמדו החברתי ומחושיו הגופניים. המפגש של מלך ישראל עם הנבואה מתואר כאירוע מטלטל, שבו הוא מאבד את עשתונותיו ומתנתק לחלוטין ממציאות העולם הזה, מצב שאף אפשר לדוד להימלט מפניו בבטחה.
הכתוב מתאר כי שאול המלך וַיִּפְשַׁט גַּם הוּא בְּגָדָיו. רוב הפרשנים מסבירים כי הכוונה היא להסרת בגדי המלכות המפוארים. פעולה זו נועדה לבטא ענווה, כדי שלא יתגאה על שאר הנביאים ולהידמות להם במלבושיהם [מצודת דוד], או לחלופין, כדי ללבוש בגדים פשוטים של תלמידים [רש"י]. המילים "גם הוא" מלמדות שגם שאר הנביאים נהגו לפשוט את בגדיהם בעת שניבאו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
מעבר לפעולה הפיזית, פשיטת הבגדים מסמלת תהליך רוחני עמוק. כאשר שפע הנבואה צולח על האדם, כוחותיו הגופניים כושלים וחושיו מתבטלים, שכן שכלו ונפשו מתעטפים במלכות אלוהים [רד"ק, מלבי"ם]. שאול התנתק לחלוטין מענייני העולם הזה, כאדם הנכנס לעולמות עליונים, ובעקבות התעלות זו סרה מלבו קנאתו הארצית בדוד כאילו לא הייתה מעולם [אלשיך].
במצב זה, וַיִּפֹּל עָרֹם. אין הכוונה בהכרח לעירום מוחלט, אלא לכך שנותר חשוף ללא בגדי מלכותו [מצודת דוד], או שהיה שרוי במצב של אובדן עשתונות הדומה לשיגעון [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. הנפילה על הפנים ארצה אופיינית לנביאים, כדוגמת בלעם ודניאל, שגופם לא יכל לשאת את המראה [רד"ק, מצודת דוד].
ייחודה של נבואה זו מודגש במילים וַיִּתְנַבֵּא גַם הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל. בעבר, שאול הצליח להתנבא רק כאשר התרחק משמואל, שכן עוצמתו הרוחנית של שמואל נדמתה לאור שמש מסנוור שקשה להכילו מקרוב. אולם כעת, שאול התעלה למדרגה שבה הצליח לספוג את אור הנבואה גם בהיותו ניצב ממש מול שמואל [אלשיך]. יתר על כן, בעוד שמלאכיו של שאול התנבאו רק לפרקי זמן קצרים כהבזק ברק, שאול נותר דבוק בנבואה כׇּל הַיּוֹם הַהוּא וְכׇל הַלָּיְלָה [מלבי"ם].
בעקבות אירוע חריג זה, עַל כֵּן יֹאמְרוּ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִם. אף שפתגם זה כבר נאמר בעבר בתחילת מלכותו, כעת הוא התבסס והתחזק בפי הבריות, והפך למטבע לשון המתאר אדם שהגיע למדרגה גבוהה שאינו מורגל בה [מצודת דוד]. הפליאה התעצמה כעת משום שנבואתו הייתה ארוכה ועוצמתית הרבה יותר מבעבר [מלבי"ם, אלשיך], וכן מפני שהמילה "הגם" באה לרבות את העובדה שגם שלוש כתות מלאכיו התנבאו לפניו [אלשיך]. ההשתאות נבעה גם מהפער העצום במצבו של שאול: מצד אחד, מצד תכונות נפשו הוא אכן היה כלי ראוי לנבואה ולכן נאחז בה כליל [ביאור שטיינזלץ], אך מצד שני, שרתה עליו באותה תקופה רוח רעה. עוצמתו הרוחנית של שמואל היא שהצליחה לדחות את כוחות הטומאה שדבקו בשאול, ולאפשר לרוח הנבואה לשרות עליו מחדש, וזוהי ליבת הפליאה [חומת אנך].