רוח רעה מאת ה' שבה לבעת את שאול, ומעוררת אצלו מחדש את היראה מפני דוד, עד כדי הפרת שבועתו הקודמת שלא להמיתו [מלבי"ם].
בסצנה זו ניכר ניגוד חריף בין הידיים של שתי הדמויות: לעומת שאול שיושב כאשר וַחֲנִיתוֹ בְּיָדוֹ מוכנה לפעולה, עומד דוד אשר מְנַגֵּן בְּיָד בניסיון להרגיע את המלך [ביאור שטיינזלץ]. המילים מְנַגֵּן בְּיָד מלמדות שדוד ניגן בכל כוחו, במטרה להפיק ניגון חזק וטוב שיצליח להעביר את הרוח הרעה מעל שאול [חומת אנך].
אירוע זה שונה מניסיון הפגיעה הראשון של שאול. בעוד שבפעם הקודמת דוד כבר ניגן כאשר שאול אחז לפתע בחנית, ולכן דוד לא היה מודע לסכנה, הפעם הסדר הפוך. החנית כבר הייתה בידו של שאול בטרם החלה הנגינה, ולכן דוד הבחין באיום מראש ויכול היה להישמר. כמו כן, בניגוד לניסיון הקודם שבו שאול ניסה להטיל את החנית הנה והנה כדי שייראה הדבר כפגיעה בשוגג, הפעם כוונתו לפגוע בדוד הייתה ישירה וגלויה [מלבי"ם].