תארו לעצמכם שאתם נמצאים בחדר עם אדם כועס ומפוחד, ואתם מנסים לעשות הכול כדי לעזור לו ולהרגיע אותו. זה בדיוק מה שקורה לדוד. רוח רעה מאת ה' חוזרת להציק למלך שאול. הפחד שלו מפני דוד מתעורר מחדש, והוא אפילו שוכח את ההבטחה הקודמת שלו לא לפגוע בו.
ברגע המתוח הזה אנחנו רואים הבדל עצום בין שתי הדמויות. מצד אחד יושב שאול, כאשר וַחֲנִיתוֹ בְּיָדוֹ מוכנה לפעולה. מצד שני עומד דוד, והוא מְנַגֵּן בְּיָד. המילים האלו מלמדות אותנו שדוד לא סתם פרט על כלי הנגינה, אלא ניגן בכל הכוח שלו. הוא ניסה להפיק את המנגינה הכי חזקה וטובה שיכולה להיות, רק כדי להעביר את ההרגשה הרעה מהמלך.
האירוע הזה שונה מהפעם הקודמת שבה שאול ניסה לפגוע בדוד. בפעם שעברה, דוד כבר היה באמצע הנגינה כשלפתע שאול לקח את החנית, ולכן דוד הופתע לגמרי. הפעם, החנית כבר הייתה בידיים של שאול עוד לפני שהנגינה התחילה. דוד ראה את הסכנה מראש ויכול היה לשמור על עצמו ולהיזהר. בנוסף, בפעם הקודמת שאול זרק את החנית לכל מיני כיוונים כדי שזה ייראה כאילו הוא פגע בו בטעות, אבל הפעם הכוונה שלו לפגוע בדוד הייתה ישירה וברורה לחלוטין.