קרה לכם פעם שהצלחתם במשימה קשה, אבל במקום לשמוח איתכם, מישהו קרוב דווקא כעס עליכם מאוד? זה בדיוק מה שקרה לדוד.
באותם ימים, המאבק בין עם ישראל לפלשתים פשוט לא נפסק. המילים וַתּוֹסֶף הַמִּלְחָמָה לִהְיוֹת מתארות מצב שבו הקרבות נמשכים שוב ושוב ללא הפסקה. הפלשתים כעסו ורצו לנקום על התבוסה הקודמת שדוד הנחיל להם כשהיה צריך להוכיח את גבורתו כדי להתחתן עם בת המלך. בתוך כל המתיחות הזו, וַיֵּצֵא דָוִד וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ בָּהֶם מַכָּה גְדוֹלָה. דוד יצא לקרב והוכיח שוב איזה מפקד אמיץ ומוכשר הוא, כשהוא מנצח את האויב ניצחון עצום.
אבל ההצלחה הגדולה הזו עוררה בעיה קשה. כששאול המלך ראה את הניצחון, הוא הבין שרצון ה׳ מלווה את דוד ועוזר לו, בזמן שהוא עצמו הרגיש רוח רעה וקשה. המחשבות האלה גרמו לשאול לקנא ולכעוס כל כך, עד שהוא ניסה לפגוע בדוד עם החנית שלו. דוד הבין מיד את הסכנה, ונאלץ לברוח בחסות הלילה כדי להציל את עצמו.