ברגע של סכנה קיומית, כאשר ביתו מוקף בשומרים שנשלחו על ידי שאול להמיתו, מתבצעת פעולת חילוץ נועזת. מיכל, אשת דוד, בוחרת להציל את חיי בעלה ומוצאת דרך מילוט יצירתית העוקפת את המארב שהוצב בפתח ביתם.
פעולת ההצלה מתוארת במילים בְּעַד הַחַלּוֹן, כלומר דרך החלון [מצודת ציון]. הפרשנים מסכימים כי הבחירה בחלון נבעה מכך ששומריו של שאול ארבו בפתח הבית המרכזי. החלון היה קבוע בכותל אחר של הבית, באזור נסתר לחלוטין מעיני השומרים [רלב"ג, רד"ק, אברבנאל, מצודת דוד], וייתכן אף שהיה ממוקם בקומה מוגבהת [ביאור שטיינזלץ]. באשר לדרכי הגישה לבית, מובאת מחלוקת במדרש באשר לאופן ההימלטות המדויק: דעה אחת גורסת כי לבית דוד היו שני שערים, והבריחה התבצעה דרך שער קטן בזמן שהשומרים התרכזו בשער הגדול. מנגד, דעה שנייה קובעת כי לבית היה שער אחד בלבד שהיה חסום, ולכן לא נותרה ברירה אלא לשלשל את דוד מבעד לחלון [רד"ק].
כדי להבטיח את הצלחת הבריחה ולאפשר לדוד להתרחק בבטחה, מיכל לא הסתפקה רק בהברחתו הפיזית, אלא רקמה פעולת הסחה מתוחכמת שנועדה לעכב את השומרים ולגרום להם לחשוב שדוד עדיין בבית [רלב"ג, אברבנאל]. היא הניחה במיטתו "תרפים". למרות שיש המפרשים תרפים ככלי ניחוש, אצטגנינות או עבודה זרה, קשה להניח שחפצים כאלו היו בביתו של דוד. לכן, יש המסבירים כי התרפים הללו היו למעשה מעין בובה בצורת אדם, שמיכל הכינה בדמותו של דוד מתוך אהבתה העזה אליו, ולא היה בהם כל חטא [אברבנאל]. כדי להשלים את האשליה שדוד שוכב חולה במיטתו, היא הניחה מראשותיו כר עשוי משער עיזים, או לפי המדרש נאד יין עשוי עור ששערותיו בלטו, כך שבחושך הדבר דימה מראה של שיער ראש אדם [רלב"ג, אברבנאל]. תחבולה זו הטעתה את השומרים, העניקה לדוד את הזמן היקר לו היה זקוק כדי להימלט, והוכיחה את מסירותה ואהבתה של מיכל, שעליה דרשו חז"ל את הפסוק "מצא אשה מצא טוב" [אברבנאל].