קרה לכם פעם שהייתם צריכים להסביר מעשה שעשיתם, ופחדתם מאוד מהתגובה? זה בדיוק המצב שבו נמצאת מיכל. המלך שאול מגלה שהמיטה של דוד ריקה ויש בה רק פסל. הוא כועס מאוד על בתו מיכל ושואל אותה: לָמָּה כָּכָה רִמִּיתִנִי? שאול לא כועס רק על כך שמיכל עזרה לדוד לצאת מהחלון. הוא כועס בעיקר על השקר המתוחכם. בגלל שמיכל שמה פסלים במיטה ואמרה שדוד חולה, היא בעצם עזרה לדוד להרוויח זמן יקר. אם היא רק הייתה נותנת לו ללכת, החיילים של שאול היו רודפים אחריו מיד ותופסים אותו. אבל בזכות העיכוב הזה, דוד הספיק להתרחק כל כך עד למצב של וַיִּמָּלֵט, כלומר בריחה מוחלטת למקום בטוח שבו כבר אי אפשר להשיג אותו.
מיכל מבינה שהיא בצרה ומנסה להגן על עצמה. היא עונה לאביה: הוּא אָמַר אֵלַי שַׁלְּחִנִי לָמָה אֲמִיתֵךְ. מיכל אומרת לשאול שהיא לא עשתה את זה מרצונה, אלא שדוד הכריח אותה. היא מספרת שדוד איים עליה ודרש ממנה לעשות את כל התרמית עם הפסלים, והיא נאלצה לשתף פעולה מתוך פחד גדול שמא יפגע בה. היא בעצם ניסתה להסתיר את הבריחה של דוד מתוך תקווה שאם יעבור קצת זמן, הכעס של אביה יירגע.