שמואל א, פרק כ׳, פסוק א׳

I Samuel 20:1Sefaria

וַיִּבְרַ֣ח דָּוִ֔ד (מנוות) [מִנָּי֖וֹת] בָּרָמָ֑ה וַיָּבֹ֞א וַיֹּ֣אמֶר ׀ לִפְנֵ֣י יְהוֹנָתָ֗ן מֶ֤ה עָשִׂ֙יתִי֙ מֶֽה־עֲוֺנִ֤י וּמֶֽה־חַטָּאתִי֙ לִפְנֵ֣י אָבִ֔יךָ כִּ֥י מְבַקֵּ֖שׁ אֶת־נַפְשִֽׁי׃

מה קורה כשאתם מבינים שמקום המחבוא שלכם כבר לא בטוח? דוד מבין שגם כשהוא נמצא יחד עם שמואל הנביא, שאול המלך לא מוותר וממשיך לחפש אותו בכל מקום. לכן, בדיוק כשהמלך שאול שקוע בענייניו ולא יכול לפעול, וַיִּבְרַח דָּוִד. הוא מנצל את ההזדמנות ובורח מִנָּיוֹת, שזה שם המקום שבו הוא הסתתר.


דוד מחליט ללכת אל האדם שהוא סומך עליו יותר מכל, החבר הכי טוב שלו, יהונתן. מתוך כאב גדול, דוד שואל את יהונתן שתי שאלות. קודם הוא שואל מֶה עָשִׂיתִי מֶה עֲוֹנִי, כלומר, האם עשיתי איזושהי טעות כללית, אפילו שלא בפני המלך. אחר כך הוא מוסיף ושואל וּמֶה חַטָּאתִי לִפְנֵי אָבִיךָ, כלומר, האם פגעתי ישירות בשאול או במלכות שלו.


דוד זועק כִּי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי, כי הוא מבין ששאול באמת מנסה לפגוע בו, הרי הוא כבר זרק עליו חנית ושלח שומרים לביתו. אבל יהונתן חושב אחרת. הוא מאמין ששאול לא באמת מתכנן מראש לפגוע בדוד, אלא שאלה רק רגעים חולפים שבהם המלך חולה וסובל מרוח רעה שמציקה לו.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פרק י״ט
פסוק ב׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.