ברגע של זעם עמוק, מטיח שאול בבנו יהונתן קללה חריפה ובוטה, המכוונת כלפיו וכלפי אמו. התפרצות זו נובעת מבחירתו של יהונתן לתמוך בדוד ולהעדיף את המלכתו, צעד ששאול תופס כבגידה אישית ומשפחתית [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מציעים מספר זוויות לביטוי בֶּן־נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת. מבחינה דקדוקית, המילה בֶּן מנוקדת בסגול ומופיעה בסמיכות למילים שאחריה [רד"ק, מנחת שי]. את המילה נַעֲוַת מפרשים מלשון עוון וחטא, ואת הַמַּרְדּוּת מלשון מרד [מצודת ציון].
גישה אחת רואה בביטוי תיאור של שיגעון ועיוות השכל. בעוד שמרד רגיל נעשה על ידי עבד המבקש לפרוק עול ולמלוך, מרד של בן באביו במטרה להמליך אדם זר הוא מעשה מעוות ובלתי הגיוני [מלבי"ם].
גישה אחרת ממקדת את האשמה באמו של יהונתן. שאול טוען כי יהונתן ירש את טבעו המורד מאמו, שמרדה ברצון בעלה [רד"ק, מצודת דוד]. יש המפרשים כי האם עצמה הייתה חסרת מוסר ולא חינכה את בנה כראוי, ולכן היא ראויה לעונש ולייסורים [רלב"ג, רש"י]. פירוש נוסף קושר את המילה למורד וממשלה, וטוען כי האם אינה ראויה לממשלה, וכך גם בנה שמוסר את המלוכה לדוד [רלב"ג].
מספר פרשנים מתבססים על מסורת לפיה הביטוי רומז לאירוע חטיפת הנשים בשילה. על פי מסורת זו, המילה נַעֲוַת נגזרת ממילה הקשורה לכרמים וליקבים, או מלשון תנועה ונדידה של אישה שיוצאת מביתה. שאול, שהיה ביישן וצנוע, לא רצה לחטוף אישה במחולות, אך אמו של יהונתן העיזה פניה, יצאה אל הכרמים ורדפה אחריו כדי שישא אותה. כעת שאול מטיח ביהונתן שהוא מתנהג בחוצפה בדיוק כמו אמו [רש"י, צאינה וראינה].
בהמשך דבריו, שאול אומר: הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי־בֹחֵר אַתָּה לְבֶן־יִשַׁי. האות למ"ד במילה לְבֶן־יִשַׁי משמשת כאן במקום האות בי"ת, כלומר "בבן ישי" [מצודת ציון, רד"ק].
בחירה זו בדוד מובילה לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ. המילה עֶרְוַת מתפרשת כאן כגנאי וחרפה [מצודת ציון]. הפרשנים מסבירים כי אהבתו הבלתי הגיונית של יהונתן לשונאו הגדול של אביו, וויתורו על המלוכה, יעוררו שמועות בקרב הבריות. אנשים יסיקו שיהונתן אינו באמת בנו הביולוגי של שאול, ויאשימו את אמו בזנות ובניאוף [מצודת דוד, רד"ק, צאינה וראינה]. עצם העברת המלוכה לזרע זר מהווה בושה עצומה לאם [מלבי"ם], שכן בן כסיל מביא תוגה ובושה לאמו [אהבת יהונתן].
רובד פרשני נוסף ומרתק קושר את הבושה לייחוסו של דוד לרות המואביה. ההלכה קובעת כי נשים מואביות מותרות לבוא בקהל ישראל, משום שדרכן של נשים להיות צנועות בתוך ביתן. בכך שיהונתן בוחר לתמוך בדוד ומאשר את כשרותו, הוא מדגיש בעקיפין את חוסר הצניעות של אמו שלו, שכן היא, בניגוד לכלל זה, יצאה בחוצפה אל מחולות הכרמים בשילה כדי לתפוס לה בעל [חומת אנך, אהבת יהונתן].