ברגעי מתח וחרדה, כאשר דוד חושש לחייו ומחפש דרך בטוחה לדעת מהן כוונותיו האמיתיות של המלך שאול, מציע יהונתן תוכנית פעולה. יהונתן משיב לשאלתו של דוד כיצד יצליח להעביר לו את המידע מבלי לעורר חשד, ונשען על כך שביום שלמוחרת תיערך סעודת המלך [אברבנאל, מצודת דוד].
הבחירה לבחון את יחסו של שאול דווקא בראש חודש אינה מקרית, אלא נועדה לשלול תירוצים שונים להיעדרו של דוד. בימי חול רגילים יכול היה שאול להניח שדוד צם, או שהוא נטמא ואינו יכול להשתתף בסעודה. אולם, בראש חודש אסור להתענות, והכול מחויבים להיטהר לקראת הסעודה. יתרה מכך, מועד זה נועד לברר האם שנאתו של שאול נובעת מרוח רעה ששורה עליו לעיתים, או שזוהי טינה אישית ומודעת. מכיוון שבימי קודש כמו ראש חודש או שבת אין לרוח הרעה כל שליטה, תגובתו של שאול תשקף את רצונו האמיתי [אהבת יהונתן]. בשל סמיכות המועד, המבחן יחל באופן מיידי כבר ביומו הראשון של החודש, ללא צורך בהמתנה ארוכה [אלשיך].
בבואו לתאר את תגובת המלך הצפויה, משתמש יהונתן בשורש פ.ק.ד בשתי משמעויות שונות המשלימות זו את זו. הפרשנים מסכימים כי המילה וְנִפְקַדְתָּ משמעותה זכירה – המלך ישים לב להיעדרך, יזכור אותך וישאל היכן אתה. לעומת זאת, המילים כִּי יִפָּקֵד מבטאות חוסר והיעדר – המלך יזכור אותך מפני שכיסאך יישאר ריק [רש"י, רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
היעדרות זו תבלוט במיוחד, שכן דרכם של כל הסועדים על שולחן המלך להגיע ביום מועד [רש"י, אברבנאל]. הסיבה לכך שהמושב, מוֹשָׁבֶךָ, יישאר מיותם לחלוטין נעוצה במעמדו של דוד: הכול יודעים שהוא מיועד למלוכה לאחר שאול, ולכן איש לא יעז לשבת במקומו. הופעת כיסא ריק מבלי שאיש ממלא את החלל תתפרש כצעד של מרידה, ולכן היא צפויה לעורר את חמתו של המלך ולהסגיר את יחסו לדוד [אהבת יהונתן].
מתוך ההבנה שהיעדרות זו אכן תציף את האמת, ממשיך יהונתן ומתאר את סימן החיצים שקבעו ביניהם. פעולה זו תיראה כלפי חוץ כאימון קליעה תמים של יריית חיצים הצידה ולא אל עבר מטרה מסוימת, וכך לא תעורר את חשדו של הנער המשרת, אך תעביר לדוד המסתתר את המסר הגורלי בביטחה [אלשיך].