היעדרותו הפתאומית של דוד מסעודת המלך מעוררת מתח, אך ביום הראשון שאול בוחר לשתוק ולתלות זאת בסיבות טבעיות והלכתיות. שאול לא אמר מְאוּמָה – כלומר, לא שאל על כך דבר כלל [מצודת ציון, מצודת דוד].
הוא מניח בדעתו כי מִקְרֶה הוּא, כלומר שדוד חווה טומאה קלה ושכיחה. רוב הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא לטומאת קרי שאירעה בלילה, או לחלופין שדוד קיים יחסי אישות עם אשתו [רלב"ג, אהבת יהונתן]. מדוע מצב זה מונע ממנו להשתתף בסעודה? הפרשנים מסבירים כי באותה תקופה נהגו להקפיד לאכול גם אוכל חולין בטהרה, או שמא הסעודה כללה בשר מקורבנות שלמים שהוקרבו לכבוד ראש החודש [רד"ק, רלב"ג]. ייתכן גם שזהו פשוט חוסר נימוס להופיע בשולחן המלך במצב של טומאה [מצודת דוד, רד"ק]. מאחר שדוד טרם הספיק לטבול, הוא מוגדר בִּלְתִּי טָהוֹר (המילה בלתי משמעותה 'לא') ונמנע מלבוא כדי לא לטמא את הסעודה [רש"י, מצודת ציון, שטיינזלץ]. גישה מעשית נוספת מציעה ששאול חשב שדוד פשוט יצא לדרך קרובה ולא התכונן מראש לסעודה של יום זה [רד"ק].
הפסוק מאריך וחוזר על המילים כִּי־לֹא טָהוֹר. מדוע שאול לא השתמש במילה הקצרה והפשוטה "טמא"? גישה אחת מסבירה כי הכתוב בחר להאריך את המשפט רק כדי ללמד אותנו פרק בהלכות דרך ארץ – על האדם להקפיד על לשון נקייה ולא להוציא דבר מגונה מפיו, אפילו כאשר הוא חושב ומדבר בינו לבין עצמו [צוארי שלל, חומת אנך, אהבת יהונתן].
מנגד, יש מי שרואה בכפילות הלשון רמז ליחסו העוין של שאול. אף על פי שכלפי חוץ שאול דן את דוד לכף זכות [אהבת יהונתן], הרי שמתוך שנאתו הוא הוסיף בלבו שדוד אינו טהור בלילה משום שהוא מהרהר מחשבות לא טהורות ביום [מלבי"ם].
רובד פילוסופי נוסף בפירוש המילים מִקְרֶה הוּא מצביע על השקפת עולם פגומה: אדם המייחס את קורות חייו למקרה עיוור וללא השגחה פרטית, מעיד על עצמו שהוא עצמו "בלתי טהור" במחשבותיו ובעיקרי אמונתו [חומת אנך]. לבסוף, שתיקתו של שאול דווקא בַּיּוֹם הַהוּא מוסברת גם בכך שבאותו יום של ראש חודש ניסן, מזלו של דוד היה גובר ומוגן מבחינה רוחנית, ולכן שאול לא היה מסוגל לדבר בגנותו [אהבת יהונתן].