דוד פונה אל יהונתן ברגע של סכנה קיומית, ופורש בפניו את הנימוקים מדוע עליו לעמוד לצדו. בקשתו נשענת על שלושה יסודות מרכזיים: עשיית חסד אישי, הברית שנכרתה ביניהם, וחפותו המוחלטת של דוד מפשע [מלבי"ם].
בבקשתו וְעָשִׂיתָ חֶסֶד עַל עַבְדֶּךָ, המילה עַל משמעותה "עם", כלומר עשה חסד עם עבדך [רד"ק, מנחת שי, ביאור שטיינזלץ]. באשר למהותו של אותו חסד, הדעות חלוקות. יש מפרשים שהחסד שדוד מבקש הוא שיהונתן ישלח אותו לחופשי ויאפשר לו לברוח [רש"י], בעוד אחרים מסבירים שהחסד הוא עצם ההשתדלות של יהונתן לברר ולגלות לדוד את כוונותיו האמיתיות של שאול [מצודת דוד, אברבנאל].
דוד מזכיר את ההתחייבות ביניהם, כִּי בִּבְרִית ה', ברית של אהבה ותמיכה נצחית [ביאור שטיינזלץ], שבעטיה ראוי שיהונתן ייעתר לבקשתו [מצודת דוד, אברבנאל].
כדי להסיר כל ספק, דוד מתייחס לאפשרות שברית זו תופר בגלל אשמה כלשהי. הוא מצהיר וְאִם יֶשׁ בִּי עָוֹן, כלומר אם תמצא בי חטא שמצדיק את הפרת הברית ועונש מוות, הֲמִיתֵנִי אַתָּה. דוד מעדיף שיהונתן, אוהבו, יהרוג אותו בעצמו מאשר שיסגיר אותו לידי שאול [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל, מצודת דוד]. יתרה מכך, המילה תְבִיאֵנִי מבטאת את החשש שאם יהונתן יסתיר ממנו את האמת, דוד יחזור אל שאול בתום לב, ויהונתן יהיה הגורם הישיר למותו [מצודת דוד].
בקשה נוקבת זו חושפת ספק קל שקינן בלב דוד באותו רגע, שמא אהבתו של יהונתן לאביו תגבר והוא יימנע מלגלות לו את האמת המרה. חשד זה הוא שמוביל לתגובתו המרגיעה של יהונתן בפסוק הבא [אברבנאל].