המתח סביב שולחן המלך מגיע לשיאו ביום השני לחגיגות ראש החודש. היעדרו המתמשך של דוד מסעודת המלכות מוביל את שאול להפנות שאלה נוקבת אל בנו יהונתן, שאלה החושפת את המניעים הפסיכולוגיים והקרעים העמוקים בחצר המלוכה.
הפרשנים מסכימים כי הצירוף מִמָּחֳרַת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי מתייחס ליום השני של החודש, כלומר היום שלאחר חידוש הלבנה וראש החודש. יש המציינים כי הדבר מעיד על כך שבאותה עת עיברו את החודש, ולכן נחגג ראש החודש במשך יומיים [מלבי"ם, רד"ק]. ביום זה וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד, כלומר מקומו נותר שוב ריק וחסר [ביאור שטיינזלץ], עובדה שעוררה את תמיהתם של שרי הצבא והמלך עצמו [צאינה וראינה].
שאול פונה ליהונתן, חברו של דוד, ושואל מדוע נעדר דוד גַּם־תְּמ֥וֹל גַּם־הַיּ֖וֹם. שאלתו נובעת מההיגיון שאם היעדרותו של דוד ביום הראשון נבעה ממקרה חולף, הרי שהיה עליו להופיע ביום השני, שכן היעדרות רצופה מהסעודה אינה דבר שכיח [מצודת דוד].
בפנייתו, שאול בוחר שלא לקרוא לדוד בשמו, אלא משתמש בכינוי בֶן־יִשַׁ֛י. בחירה זו אינה מקרית, והיא מוסברת בשתי דרכים המשלימות זו את זו. גישה אחת תולה זאת בשנאתו העזה של שאול. טבעו של אדם שונא הוא להימנע מהזכרת שמו של יריבו ולחפש דרכים עקיפות להתייחס אליו. זאת בניגוד גמור ליהונתן, שמתוך אהבתו לדוד מזכיר את שמו המפורש, דבר שמוכיח לשאול את עומק הקשר ביניהם ומעורר את חרונו [חומת אנך]. גישה נוספת מסבירה כי שאול משתמש בכינוי זה במטרה לבזות את דוד ולהקטין את ערכו, תוך רמיזה שלדוד אין כל ייחוס או מעמד בזכות עצמו, אלא הוא נשען רק על היותו בנו של אדם צדיק כישי [אהבת יהונתן].