יצא לכם פעם לשבת בארוחה חגיגית ולשים לב שמישהו חשוב חסר? זה בדיוק מה שקורה בסעודת המלכים של שאול המלך. המתח סביב השולחן מגיע לשיא. החגיגות נמשכות כבר יומיים, והמילים מִמָּחֳרַת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי מתארות את היום השני של החודש. ביום הזה שוב וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד, כלומר הכיסא שלו נשאר ריק וחסר.
ההיעדרות הזו מעוררת פליאה גדולה אצל המלך ואצל שרי הצבא. שאול פונה אל יהונתן, החבר הכי טוב של דוד, ושואל אותו למה דוד לא הגיע לסעודה גַּם־תְּמוֹל גַּם־הַיּוֹם. שאול מבין שאם דוד לא הגיע ביום הראשון בגלל מקרה חולף, הוא היה צריך להופיע ביום השני. לפספס יומיים ברצף זה כבר דבר ממש לא רגיל.
שימו לב למשהו מעניין. שאול בכלל לא קורא לדוד בשמו, אלא קורא לו בֶן־יִשַׁי. למה הוא עושה את זה? כשאדם כועס ושונא מישהו אחר, הוא לפעמים לחלוטין לא רוצה להוציא את השם שלו מהפה. שאול השתמש בכינוי הזה גם כדי לזלזל בדוד ולהקטין אותו, כאילו הוא אומר שלדוד אין שום חשיבות או מעמד בזכות עצמו, והוא סתם "הבן של ישי".