בתגובה לחששותיו הכבדים של דוד, יהונתן מבקש להרגיעו ומצהיר על נאמנותו המוחלטת. הוא מבטיח כי לא יסתיר ממנו דבר הנוגע לכוונותיו של המלך שאול, ומבהיר את מחויבותו לברית ביניהם.
הביטוי חָלִילָה לָּךְ מתפרש בשתי דרכים עיקריות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שיהונתן מוחה על עצם החשד: חלילה לך לחשוד בי שאדע על סכנה המרחפת מעל ראשך ואסתיר זאת ממך [רש"י, רד"ק, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, פרשנים אחרים קושרים מילים אלו לדבריו הקודמים של דוד, שביקש מיהונתן להמיתו אם יש בו עוון. לפי פירוש זה, יהונתן אומר לדוד: חלילה לך מלחשוב שיש בך חטא או עוון כלשהו שבגללו אפר את בריתנו ואעלים ממך את דברי אבי [מלבי"ם, מצודת דוד, אלשיך].
בהמשך דבריו, יהונתן מפרט את התנאי לאזהרתו: כִּי אִם יָדֹעַ אֵדַע כִּי כָלְתָה הָרָעָה מֵעִם אָבִי לָבוֹא עָלֶיךָ. הכפילות במילים יָדֹעַ אֵדַע מדגישה ידיעה ברורה ומוחלטת. יהונתן מבהיר כי לא יסתפק באזהרה על כעס רגעי של אביו, אלא יוודא היטב שההחלטה להרע לדוד היא סופית ומוחלטת וכי שאול אכן מתכוון להוציאה לפועל [אלשיך]. משמעות המילה לָבוֹא בהקשר זה היא להביא את אותה רעה עליך [ביאור שטיינזלץ].
הפסוק נחתם בהבטחה וְלֹא אֹתָהּ אַגִּיד לָךְ, הנאמרת בלשון תמיהה: האם ייתכן שאדע על כך ולא אספר לך? בוודאי שאגיד לך, כדי שתוכל להימלט ולהציל את נפשך [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. הדגש על המילה אֹתָהּ מלמד שיהונתן אינו מתחייב רק לאזהרה כללית, אלא מבטיח לפרט בפני דוד את כל אופני הרעה המתוכננת במדויק [מלבי"ם].