יהונתן מציג בפני שאול את ההסבר להיעדרותו של דוד, ובונה תירוץ שנועד להצדיק את עזיבתו את החצר המלכותית מבלי לפגוע בכבוד המלך. ההסבר נשען על מחויבות משפחתית קודמת ועל כך שדוד פעל כשורה וביקש רשות להיעדר.
כאשר דוד אמר ליהונתן שַׁלְּחֵנִי נָא, הוא למעשה ביקש ממנו רשות ללכת [מצודת דוד, שטיינזלץ]. הסיבה לבקשה היא זֶבַח מִשְׁפָּחָה, שכן באותו היום בני משפחתו של דוד התכנסו בעירו כדי לזבוח זבחי שלמים [מצודת דוד].
על המילים וְהוּא צִוָּה לִי אָחִי מעירים הפרשנים כי מדובר במבנה לשוני שבו הכינוי "הוא" מופיע לפני שהנושא "אחי" מפורש [רלב"ג]. רוב הפרשנים מסכימים כי האח המדובר הוא אליאב, אחיו הבכור של דוד, אשר תפקד כגדול הבית וציווה עליו לבוא ולהשתתף בזבח. דבר זה משקף את הנהוג באותם ימים, לפיו האח הקטן היה חייב בכבודו של אחיו הגדול והיה נשמע להוראותיו [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, שטיינזלץ].
בקשתו של דוד, אִמָּלְטָה נָּא, מתפרשת כבקשה להשתחרר, להישמט ולהיעדר באופן זמני מעבודתו בשירות המלך [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק, שטיינזלץ], מתוך כוונה ללכת ליום אחד בלבד ולשוב [רש"י]. דוד מדגיש כי מטרת הליכתו אינה רק לאכול ולשתות בזבח, אלא וְאֶרְאֶה אֶת אֶחָי לשם פגישה עמם והשתתפות בשמחתם [מלבי"ם, מצודת דוד].
בסיום דבריו, יהונתן מסכם ואומר עַל כֵּן לֹא בָא אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ. בכך הוא מבהיר לשאול שדוד קיבל ממנו רשות ללכת, ולכן היעדרותו אינה מהווה פגיעה בכבוד המלך או מרד, אלא פעולה שנעשתה באישור מלא [מצודת דוד, שטיינזלץ].