בתוך רגע מתוח של חוסר ודאות, נרקמת מערכת תקשורת חשאית בין שני חברים נאמנים. דרך פעולה תמימה לכאורה של אימון בקליעה למטרה, מועבר מסר גורלי של חיים או מוות. האסטרטגיה נשענת על מילותיו המדויקות של היורה אל משרתו, אשר משמשות קוד מוסכם לאדם המסתתר בשדה.
חלוקת התפקידים בתוכנית הייתה ברורה: עצם ההסתתרות בשדה הייתה יוזמה של דוד, ואילו הרעיון המבריק להשתמש בחיצים כדי לאותת על כוונותיו של המלך שאול, היה פרי מוחו של יהונתן [אברבנאל]. לאחר שיירה את החיצים, יכריז יהונתן: וְהִנֵּה אֶשְׁלַח אֶת הַנַּעַר, כלומר, הוא ישלח את משרתו לחפש אותם [מצודת דוד].
הסימן לטובה ולרגיעה טמון במילים אִם אָמֹר אֹמַר לַנַּעַר הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהֵנָּה. משמעות הביטוי היא שהחיצים נמצאים בצד הזה, קרובים יותר אל היורה מאשר אל הנער [מצודת דוד, מצודת ציון]. בפועל, הדבר יקרה כאשר יהונתן יירה את החיצים במכוון כך שיפלו קרוב ולא יגיעו אל אבן המטרה [רלב"ג]. פעולה זו לא תעורר חשד, שכן טבעו של מחפש חיצים הוא שלעיתים הוא מרחיק לכת מעבר למקום הנפילה ולעיתים אינו מתקדם מספיק [רש"י].
ישנה משמעות דקה לבחירת המילה לַנַּעַר בפסוק זה, לעומת השימוש במילה "עלם" בפסוק הבא המתאר סכנה. המונח "נער" משדר היעדר דחיפות. מכיוון שהחיצים קרובים, אין צורך לזרז את המשרת, והדבר מאותת לדוד על מצב של רוגע וביטחון, ועל כך שאין לו ממה לחשוש אפילו מהתגלות בנוכחות המשרת [מלבי"ם].
כאשר יישמע הקוד, ההוראה לדוד היא קָחֶנּוּ וָבֹאָה. הגישות השונות במקורות מציעות מספר אפשרויות למה שעל דוד לקחת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שדוד יכול לצאת ממחבואו, לקחת את החץ בעצמו ולגשת אל יהונתן [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. פירוש נוסף מציע שהכוונה היא לקחת את הנער עצמו ולבוא עמו, או לחלופין, לקחת את הסימן והדברים שנאמרו כהוראה לצאת [רד"ק, אברבנאל]. הסיבה שיהונתן אינו קורא לדוד ישירות לצאת, היא כדי לשמור על סודיות מוחלטת של מקום המסתור [מצודת דוד].
הקריאה מסתיימת בהבטחה כִּי שָׁלוֹם לְךָ וְאֵין דָּבָר, כלומר אין כל סכנה או דבר רע שאמור לקרות [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. המילים חַי ה' מהוות שבועה מוחלטת מצד יהונתן, המבטיח שלא היה קורא לדוד לצאת אלמלא ידע בוודאות שאין לאביו כוונה להמיתו [רד"ק]. מעבר לכך, שבועה זו מבטאת כי ה' עצמו חפץ בנוכחותו של דוד שם, ולכן הוא מוגן מכל רע ואין לו ממה לירא [רש"י].
ברובד סמלי ועמוק יותר, עצם השימוש בחיצים וקשת אינו מקרי. בעוד שצאצאי רחל, כדוגמת שאול, מאופיינים היסטורית בשימוש בחרב, צאצאי יהודה, כדוגמת דוד, קשורים באומנות הקשת. לכן, כאשר החיצים נופלים קרוב בסוד של שלום, הדבר מסמל את העברת הגדולה ואומנות הקשת לידיו של דוד באופן בטוח ומוגן [אהבת יהונתן].