לקראת שיחה גורלית שבה עתידים להתברר כוונותיו של שאול המלך ולהיכרת ברית דורות, יהונתן יוזם מעבר למקום בטוח. הדברים שעליהם לשוחח הם בגדר סודות עמוקים ורגישים ביותר, המחייבים פרטיות מוחלטת.
על כן הוא פונה לדוד ואומר לו לְכָה, כלומר הבה נלך [ביאור שטיינזלץ], וְנֵצֵא הַשָּׂדֶה. הפרשנים מסכימים כי הבחירה לצאת אל השדה נובעת מהצורך במרחב שבו ניתן להמתיק סוד בבטחה ולשוחח במנוחה מבלי שאיש יפריע [מלבי"ם, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בניגוד לאזור מיושב, בית או עיר, שבו קירות עשויים להסתיר מאזינים זרים, השדה הפתוח הוא מקום ריק מאדם שבו אין חשש שמישהו ישמע את הדברים [אלשיך]. מעבר לכך, השטח הפתוח מקנה ביטחון נוסף, שכן הוא מאפשר להם להביט סביב, לראות למרחוק ולוודא שאיש אינו צופה בהם או מתקרב אליהם בסתר, דבר שאינו אפשרי בתוך מבנה או בסמטאות העיר [רלב"ג].