נקודת השיא בעימות בין שאול ליהונתן חושפת את עוצמת זעמו של המלך ואת נחישותו המוחלטת לגבי גורלו של דוד. כאשר שאול ויטל, כלומר השליך [מצודת ציון], את החנית לעבר בנו, המטרה לא הייתה להרוג אותו אלא לבטא את כעסו העז [ביאור שטיינזלץ].
מעשה קיצוני זה, יחד עם העלבון הפומבי שהטיח ביהונתן לעיני השרים והמקורבים שנכחו בסעודה החגיגית, הבהירו ליהונתן מעל לכל ספק את כוונותיו של אביו. בעקבות זאת הבין יהונתן כי כלה היא, כלומר שהדבר נגמר והוחלט סופית בלב אביו להמית את דוד [רד"ק, מצודת דוד]. הפרשנים מסכימים כי בשלב זה שאול כבר אינו מסתיר את רצונו, וליהונתן לא נותר כל ספק באשר לכוונתו המוחלטת של אביו להוציא את דוד להורג.