רגע המבחן הגיע, והתוכנית החשאית יוצאת לדרך במהלך סעודת ראש החודש המלכותית. דוד הולך להסתתר כפי שהוסכם מראש, ועם כניסת היום הראשון של החודש [אברבנאל], מתחילה הסעודה.
הכתוב מציין כי וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ עַל הַלֶּחֶם לֶאֱכוֹל. המילה נכתבת עַל אך נקראת אֶל, והפרשנים מסכימים כי שתי הקריאות נכונות ומשלימות זו את זו מבחינה עניינית [רד"ק, מנחת שי]. משמעות הביטוי היא ישיבה לסעודה הגדולה והחגיגית [ביאור שטיינזלץ], סביב השולחן שעליו מונח הלחם [אברבנאל].
עם ישיבתו של שאול במקומו המכובד והקבוע, נוצרה מורכבות סביב סדר הישיבה. בשגרה, דוד היה יושב בין המלך לבין יהונתן. כעת, משנעדר דוד, מצא את עצמו יהונתן סמוך לאביו ללא חציצה, מצב הנחשב לפגיעה בכבוד המלך ואינו ראוי [אלשיך, אברבנאל]. כדי לפתור זאת, קם יהונתן ממקומו [מלבי"ם], ואבנר התיישב כך שיחצוץ בינו לבין שאול. יהונתן ביצע את הבלבולים וחילופי המקומות הללו באופן יזום כדי להסתיר מאביו את מעורבותו בבריחת דוד [אברבנאל].
כתוצאה מחילופי המקומות, מקומו של דוד נותר ריק ובולט לעין. למרות זאת, ביום הראשון שאול בחר לשתוק. הוא הניח שדוד נטמא, למשל בטומאת קרי או טומאה אחרת, ולכן אינו יכול להשתתף בסעודת המלך הטהורה [אלשיך, אברבנאל]. יתרה מכך, שאול, שחשש מדוד משום שה' היה עמו, האמין שכל עוד דוד נמצא במצב של טומאה, ההשגחה האלוהית סרה ממנו והוא חשוף ופגיע [אלשיך].