הצהרת נאמנות עמוקה ושבועה חגיגית חותמות את הברית בין יהונתן לדוד. יהונתן מתחייב לא רק להזהיר את דוד מפני סכנה, אלא גם מכיר בגלוי בעתידו המזהיר כמלך ישראל, תוך השלמה מלאה עם התוכנית האלוהית.
הביטוי כֹּה יַעֲשֶׂה ה' לִיהוֹנָתָן וְכֹה יֹסִיף מהווה לשון של שבועה. סגנון זה מקובל כאשר הנשבע נמנע מלפרש את העונש החמור שיחול עליו אם יפר את הבטחתו, והמשמעות היא מעין בקשה שה' יעשה עמו טובה גדולה ויוסיף עליה, בתנאי שיעמוד בדיבורו [מצודת דוד].
השבועה מתייחסת לאפשרות השלילית, כִּי יֵיטִב אֶל אָבִי אֶת הָרָעָה עָלֶיךָ. הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא למצב שבו יתברר כי שאול אכן גמר אומר בלבו להרע לדוד. עם זאת, ישנה גישה המפרשת משפט זה כחלק מתוכנית פעולה אקטיבית של יהונתן. לפי גישה זו, יהונתן יזום דיבור רע על דוד בפני אביו כדי לבחון את תגובתו. אם שאול יהיה מרוצה מאותם דברי גנאי, הדבר יהווה סימן מובהק לשנאתו [מלבי"ם].
במידה ותתאמת הסכנה, מבטיח יהונתן וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ. על אף הקושי הנפשי הכרוך בבשורות רעות, יהונתן מתחייב לספר זאת לדוד, שכן הבריחה מהמקום היא לטובתו ותציל את חייו [מצודת דוד]. הבטחה זו כוללת גם זהירות רבה ודאגה לביטחונו של דוד. במקרה של בשורה רעה, יהונתן לא ישלח שליח כדי להזהיר את דוד, מחשש שהדבר ייוודע לשאול והוא יגלה את מקום המסתור. תחת זאת, יהונתן יגיע בעצמו אל דוד כדי לגלות את אוזנו [רש"י ומלבי"ם].
פסגת דבריו של יהונתן מתבטאת בברכה וִיהִי ה' עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אָבִי. זוהי התייחסות לעתידו של דוד כמלך. יהונתן מברך את דוד שה' ילווה אותו בענייני המלוכה ויעזור לו להצליח ולגבור על אויביו, בדיוק כפי שה' היה עם שאול בתחילת דרכו [רד"ק]. יהונתן מצהיר כי למרות שה' בחר בדוד למלך במקום אביו, הוא משלים עם כך לחלוטין וישלח אותו לדרכו בשלום ובביטחה, מתוך ידיעה שסוף הדבר יהיה שדוד אכן ימלוך [מלבי"ם ומצודת דוד].