ברית האהבה בין דוד ליהונתן מקבלת משנה תוקף כאשר ההתחייבות הופכת להדדית. לאחר שדוד התחייב לשמור על צאצאי יהונתן לעתיד לבוא, לוקח על עצמו יהונתן אחריות מיידית ופועל להגנת משפחתו של דוד.
כאשר נאמר וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן עִם בֵּית דָּוִד, הכוונה היא להתחייבותו של יהונתן להגן על קרוביו של דוד, הכוללים את אשתו מיכל, בניו, בית אביו ישי, ואף את אוהביו ועבדיו [מלבי"ם, רד"ק, אברבנאל]. מהות הברית היא שיהונתן ינצל את מעמדו כדי לשמור עליהם בכל כוחו ולדאוג ששאול לא יפגע בהם, בעוד דוד נרדף ונאלץ לברוח [מלבי"ם, מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל].
חלקה השני של ההצהרה, וּבִקֵּשׁ ה' מִיַּד אֹיְבֵי דָוִד, מציג מספר כיווני חשיבה בקרב המפרשים. כפשוטו, זוהי קללה או אזהרה שמשמיע יהונתן, לפיה ה' יבוא חשבון וישלם גמול לאויביו של דוד, ואף ליהונתן עצמו אם ימנע חסד, יפר את הברית ויהפוך לאויבו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. יש הסבורים כי המילים וּבִקֵּשׁ ה' הן מאמר מוסגר המעיד על כך שבמעמד כריתת הברית, יהונתן נשא תפילה ובקשה לה' שיעזור לו לעמוד בהתחייבותו ולהציל את משפחת דוד מיד אויביו [מלבי"ם].
לעומת הפירוש המילולי, גישה מרכזית אחרת רואה בביטוי אֹיְבֵי דָוִד לשון נקייה וכינוי סמוי לדוד עצמו. לפי פירוש זה, יהונתן מוסיף שבועה ומתרה בדוד שאם הוא יפר את הברית, ה' יבקש את העוון מידו של דוד [רש"י, רד"ק, חומת אנך]. פרשנים אלו מציינים כי אזהרה זו התממשה לימים, כאשר דוד פגע ברוח הברית ואמר למפיבושת בן יהונתן לחלוק את שדהו עם ציבא עבדו. באותה שעה יצאה בת קול מן השמיים והכריזה שמידה כנגד מידה, מלכותו של דוד עתידה להתפצל בין רחבעם לירבעם [רש"י, חומת אנך].