יהונתן מבטיח לדוד נאמנות מוחלטת ומתחייב לברר את כוונותיו האמיתיות של שאול המלך כלפיו, ולעדכן אותו בתוצאות ללא דיחוי.
הפסוק נפתח במילים ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, והפרשנים מסכימים כי זוהי לשון של שבועה חמורה שיהונתן נשבע לדוד. במסגרת שבועה זו, יהונתן מתחייב כי אֶחְקֹר אֶת אָבִי, כלומר יבצע חקירה ודרישה מעמיקה לגבי יחסו של שאול לדוד [מצודת ציון].
באשר לעיתוי החקירה, יהונתן נוקב בזמן כָּעֵת מָחָר הַשְּׁלִשִׁית. מאחר שמחר חל ראש חודש, ייתכן ששאול לא יתפלא מיד על היעדרותו של דוד, ולכן הבירור עשוי להתעכב עד לאותה שעה ביום השלישי [רש"י, מצודת דוד]. יש המפרשים כי יהונתן ימתין ביום הראשון לראות אם שאול יזכיר את דוד מעצמו, ואם לא יעשה זאת, יהונתן הוא שייזום את השיחה ביום השלישי [מלבי"ם]. גישה משלימה מציעה כי הבירור ייעשה מחר באותה שעה, או לכל המאוחר עד היום השלישי [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
לאחר הבירור, וְהִנֵּה טוֹב אֶל דָּוִד – אם יתברר שכוונותיו של שאול חיוביות וטובות כלפי דוד, יהונתן מבטיח לעדכן אותו. המילים וְלֹא אָז אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ נאמרות בלשון תמיהה ושאלה רטורית: וכי לא אשלח אליך מיד לבשר לך את הבשורה הטובה? ברור שכן [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
המילה אָז מדגישה כי השליחות תתבצע באופן מיידי וללא כל איחור [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. בנוסף, בחירת המילה אֶשְׁלַח מצביעה על כך שבמקרה של בשורה טובה, יהונתן יוכל להרשות לעצמו להעביר את המסר באמצעות שליח, שכן אין סכנה שהדבר יתגלה, זאת בניגוד למצב של בשורה רעה שבו יצטרך להגיע ולהזהיר את דוד בעצמו [מלבי"ם].