יצא לכם פעם להבטיח לחבר טוב שתעזרו לו בכל מחיר? זה בדיוק מה שעושה יהונתן. הוא רוצה להראות לדוד שהוא נאמן לו לגמרי, ולכן הוא פותח בשבועה חמורה ואומר ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. יהונתן מבטיח לדוד: אֶחְקֹר אֶת אָבִי, כלומר, אני אבדוק ואברר לעומק מה אבא שלי, שאול המלך, באמת חושב עליך ומה הוא מתכנן לעשות.
יהונתן קובע זמן לבירור ואומר שזה יקרה כָּעֵת מָחָר הַשְּׁלִשִׁית, מחר באותה שעה או לכל המאוחר ביום השלישי. הסיבה שזה עלול לקחת כמה ימים היא שמחר חל ראש חודש, ויכול להיות ששאול לא ישים לב מיד שדוד חסר בשולחן, ולכן ייקח קצת זמן להבין מהן כוונותיו.
יהונתן ממשיך ומבטיח שאם התוצאה תהיה וְהִנֵּה טוֹב אֶל דָּוִד, כלומר שכוונותיו של שאול חיוביות ואין סכנה, הוא מיד יודיע לו על כך. הוא שואל את דוד: וְלֹא אָז אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ? זו בעצם שאלה שהתשובה עליה ברורה, כאילו אמר: האם אתה חושב שלא אשלח אליך מיד מישהו לבשר לך את הבשורה הטובה? ברור שכן! המילה אָז באה להדגיש שההודעה תגיע מיד וללא שום איחור. ולמה יהונתן בוחר להגיד אֶשְׁלַח? כי אם הבשורה טובה, אין סכנה שהדבר יתגלה והוא יכול פשוט לשלוח שליח, בניגוד למצב של בשורה רעה שבו הוא יצטרך להגיע בסתר בעצמו כדי להזהיר את דוד.