חשבתם פעם כמה קשה להיפרד מהחבר הכי טוב שלכם, במיוחד כשאתם יודעים שאולי לא תפגשו אותו שוב לעולם? זה בדיוק מה שקרה ברגע העצוב שבו דוד ויהונתן נפרדו. ברגע שהַנַּעַר בָּא וחזר אל העיר, דוד הבין שהשטח ריק מאנשים זרים ויצא ממקום המחבוא שלו. וְדָוִד קָם מֵאֵצֶל הַנֶּגֶב, כלומר מהצד הדרומי של האבן. יהונתן ירה את החצים בכוונה לכיוון ההפוך, צפונה, כדי שהנער שאסף אותם לא יתקרב בטעות למחבוא ויגלה את דוד. כשדוד יצא, הוא הרגיש תודה עמוקה כל כך ליהונתן, עד שוַיִּפֹּל לְאַפָּיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. הוא השתחווה ממש כמו שראוי להשתחוות למלך: פעם אחת כשיצא מהמחבוא, פעם שנייה באמצע הדרך, ופעם שלישית כשהגיע ממש אל יהונתן. הפרידה הייתה קשה מנשוא, וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ. שניהם בכו יחד מרוב עצב, אבל עַד דָּוִד הִגְדִּיל, כלומר דוד בכה אפילו יותר מיהונתן. הסיבה לכך הייתה שדוד הבין שמעכשיו הוא נאלץ לעזוב הכל ולצאת לחיים קשים של נדודים ובריחה.
שמואל א, פרק כ׳, פסוק מ״א
הַנַּ֘עַר֮ בָּא֒ וְדָוִ֗ד קָ֚ם מֵאֵ֣צֶל הַנֶּ֔גֶב וַיִּפֹּ֨ל לְאַפָּ֥יו אַ֛רְצָה וַיִּשְׁתַּ֖חוּ שָׁלֹ֣שׁ פְּעָמִ֑ים וַֽיִּשְּׁק֣וּ ׀ אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֗הוּ וַיִּבְכּוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֔הוּ עַד־דָּוִ֖ד הִגְדִּֽיל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.