בזמן שדוד מסתתר בשדה, יהונתן מוציא אל הפועל את התוכנית שקבעו מראש כדי לעדכן אותו בכוונותיו של המלך שאול. כאשר הנער מגיע עַד מְקוֹם הַחֵצִי, כלומר אל המקום שבו נחת החץ הראשון [מצודת דוד] שהיה המטרה היעודה שאליה כיוון [רלב"ג], מתברר כי יהונתן ירה את החץ בכוונה הרחק מעבר לאותה מטרה [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].
מטרת הירי המרוחק הייתה לאפשר ליהונתן לקרוא אַחֲרֵי הַנַּעַר, כלומר לצעוק אל הנער שהלך לפניו [מצודת ציון]: הֲלוֹא הַחֵצִי מִמְּךָ וָהָלְאָה. קריאה זו, שהתייחסה לחץ האחרון שנירה [מצודת דוד], נועדה למעשה לאוזניו של דוד המסתתר, כאות מוסכם לכך שה' שולח אותו ועליו להימלט מיד על נפשו.
הצורך באות ההצלה המורכב נבע מחששו של יהונתן שמא יהיו אנשים נוספים בשדה, וכך יימנע מהם להיפגש ולדבר פנים אל פנים. עם זאת, משראה יהונתן כי אין איש בסביבה מלבדם, הוא שילח את הנער בחזרה לעיר, מה שסימן לדוד כי השטח פנוי ואפשר לו לצאת ממחבואו, להודות ליהונתן ולהיפרד ממנו [רלב"ג].