קרה לכם פעם שהייתם צריכים לבדוק מה מישהו באמת חושב עליכם, ותכננתם יחד עם חבר תוכנית סודית כדי לגלות את זה? זה בדיוק מה שדוד ויהונתן עושים. הם מתכננים תירוץ כדי לבחון את הכוונות של המלך שאול. דוד מסביר ליהונתן מה להגיד למלך כשהוא לא יגיע לסעודה. דוד אומר אִם פָּקֹד יִפְקְדֵנִי, כלומר, אם המלך ישים לב שאני חסר. דוד חושב שביום הראשון שאול אולי לא ישאל עליו ויחשוב שזה במקרה, אבל ביום השני הוא בטוח ישים לב וידרוש לדעת איפה הוא.
במקרה כזה, יהונתן צריך לענות נִשְׁאֹל נִשְׁאַל מִמֶּנִּי דָוִד. הכוונה היא שדוד ביקש ממנו רשות ללכת. המילה מופיעה פעמיים כדי לרמז על שרשרת של בקשות: המשפחה של דוד דרשה שהוא יבוא, ולכן דוד נאלץ לבקש רשות מיהונתן. המילה לָרוּץ מסבירה שדוד היה צריך לצאת לדרך מהר מאוד ובחיפזון. בגלל הדחיפות הזו, לא היה לו זמן לגשת ולבקש רשות מהמלך שאול בעצמו, ולכן הוא פנה ליהונתן.
הסיבה הדחופה לנסיעה של דוד היא זֶבַח הַיָּמִים שנערך בעיר שלו, בית לחם. בתנ"ך המילה "ימים" יכולה להיות גם שנה שלמה, ולכן הכוונה היא לסעודה מיוחדת שמתקיימת פעם בשנה באותו הזמן. האירוע הזה מיועד לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה, ומכיוון שכולם משתתפים, בני המשפחה התעקשו שדוד יגיע. למה המשפחה חוגגת ככה? כנראה שבעבר ה׳ עשה נס גדול למשפחה של דוד, ולזכר אותו נס הם החליטו לערוך בכל שנה באותו התאריך סעודה מיוחדת כדי להגיד תודה.