תחשבו רגע על החבר הכי טוב שלכם. יצא לכם פעם להבטיח אחד לשני שתמיד תישארו חברים, למרות ששניכם כבר יודעים את זה היטב? זה בדיוק מה שקורה בין יהונתן לדוד. יהונתן מבקש מדוד לחדש את ברית השלום והחברות ביניהם. הוא לא עושה את זה בגלל שהוא פוחד שדוד יפר את ההבטחה, וגם לא בגלל חוסר אמון. להפך, הוא עושה את זה מתוך אהבה עצומה וטהורה, בלי טיפה של קנאה. למרות שיהונתן יודע שדוד הוא זה שיהיה המלך בעתיד, הוא בכלל לא כועס או מקנא, אלא באמת רוצה בטובתו. הוא פשוט נהנה להזכיר את החברות שלהם, כי הוא יודע שכאשר דוד יהיה מלך, הוא יעשה איתו חסד.
הכתוב מציין שיהונתן משביע את דוד בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ. כלומר, הוא משתמש באהבה העמוקה שביניהם בתור השבועה עצמה. בגלל שיהונתן אהב את דוד ממש כמו שהוא אהב את עצמו, להישבע באהבה שלהם זה הדבר הכי חזק ומשמעותי שהוא יכול היה לבקש.