חידוש הברית בין יהונתן לדוד נובע מחיבור נפשי עמוק ומאהבה טהורה ונטולת קנאה. כאשר וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת דָּוִד, הוא לא פעל מחוסר אמון או מחשש שההבטחה תופר, אלא משום ששאב עונג מעצם אזכור ברית השלום עם מי שעתיד למלוך ולעשות עמו חסד. הביטוי בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ מלמד כי האהבה אינה רק המניע, אלא תוכן השבועה עצמה, שכן יהונתן השביע את דוד באהבתם המשותפת. מאחר שאהב את דוד עד כדי כך שאַהֲבַת נַפְשׁוֹ אֲהֵבוֹ, שבועה זו נחשבה עבורו כהתחייבות בנפשו שלו, והיוותה את השבועה החזקה ביותר שניתן להעלות על הדעת.
שמואל א, פרק כ׳, פסוק י״ז
וַיּ֤וֹסֶף יְהֽוֹנָתָן֙ לְהַשְׁבִּ֣יעַ אֶת־דָּוִ֔ד בְּאַהֲבָת֖וֹ אֹת֑וֹ כִּֽי־אַהֲבַ֥ת נַפְשׁ֖וֹ אֲהֵבֽוֹ׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.