שמואל א, פרק כ׳, פסוק כ״ט

יהונתן מציג בפני שאול תירוץ המצדיק את היעדרותו של דוד מבלי לפגוע בכבוד המלך, ומסביר כי דוד ביקש ממנו רשות ללכת באומרו שַׁלְּחֵנִי נָא. הסיבה לבקשה היא זֶבַח מִשְׁפָּחָה, התכנסות של בני המשפחה בעירו להקרבת זבחי שלמים, שאליה הורה לו אחיו הבכור להגיע. דבר זה מתבטא במבנה הלשוני וְהוּא צִוָּה לִי אָחִי, הממחיש כי האח הצעיר מחויב להישמע לגדול הבית. לשם כך ביקש דוד להשתחרר ולהיעדר זמנית ליום אחד באומרו אִמָּלְטָה נָּא, מתוך מטרה להיפגש ולשמוח עם משפחתו כפי שהדגיש במילים וְאֶרְאֶה אֶת אֶחָי. יהונתן מסכם שדוד פעל באישור מלא ועַל כֵּן לֹא בָא אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ, כך שאין בהיעדרותו כל פגיעה או מרד.