שמואל א, פרק כ׳, פסוק כ״ו

היעדרותו של דוד מסעודת המלך מעוררת מתח, אך שאול לא אמר מְאוּמָה ולא שאל על כך דבר. הוא מניח כי מִקְרֶה הוּא, כלומר שדוד חווה טומאה קלה שמנעה ממנו להשתתף בסעודה שהורכבה מבשר קורבנות או נאכלה בטהרה. מאחר שדוד טרם טבל הוא מוגדר בִּלְתִּי טָהוֹר, והכתוב מאריך וחוזר על המילים כִּי־לֹא טָהוֹר במקום לכתוב במפורש "טמא" כדי ללמד שיש להקפיד על לשון נקייה אפילו במחשבה. עם זאת, כפילות זו רומזת גם לעוינותו של שאול שייחס לדוד מחשבות פגומות, ואילו שתיקתו דווקא בַּיּוֹם הַהוּא נבעה מכך שמזלו הרוחני של דוד הגן עליו באותו זמן.