שמואל א, פרק כ׳, פסוק א׳

ההבנה כי המקום אינו מספק עוד הגנה מפני רדיפתו של שאול, מובילה את דוד למנוסה נואשת. בזמן ששאול מנוטרל מפעולה ושקוע בהתנבאותו, מנצל זאת דוד לשעת כושר, וַיִּבְרַח דָּוִד מִנָּיוֹת אל יהונתן מתוך ביטחון מוחלט באהבת חברו. בפנייתו הכואבת הוא מברר ממה נובעת הרדיפה: הוא שואל מֶה עָשִׂיתִי מֶה עֲוֹנִי בנוגע לעבירות כלליות שעשה בינו לבין עצמו, ומוסיף וּמֶה חַטָּאתִי לִפְנֵי אָבִיךָ לגבי חטאים ישירים כלפי המלך או פגיעה בענייני המלכות. זעקתו כִּי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי משקפת את המציאות הממשית שבה שאול מנסה שוב ושוב להמיתו באופן מחושב, בניגוד לתפיסתו של יהונתן שנוטה לפרש את ניסיונות הפגיעה כהתקפי חולי זמניים.