שמואל א, פרק כ׳, פסוק ה׳

ביום ראש החודש, הִנֵּה חֹדֶשׁ מָחָר, חלה חובה על סועדי שולחן המלך להשתתף בסעודה החגיגית. מכיוון שדוד רגיל בשגרה לסעוד עם שאול היעדרותו תבלוט, כפי שהוא מציין וְאָנֹכִי יָשֹׁב אֵשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ לֶאֱכוֹל, אף שיש המבינים מילים אלו כחשש מסכנת חיים או כהכרה בחובה שלטונית. כדי שלא ייחשב כמורד במלכות שעזב ללא רשות, דוד מבקש מיהונתן אישור להיעדר באומרו וְשִׁלַּחְתַּנִי, ומתכנן במקום זאת להסתתר, וְנִסְתַּרְתִּי בַשָּׂדֶה עַד הָעֶרֶב הַשְּׁלִשִׁית, כלומר עד עת הערב של היום השלישי. ההמתנה עד לערב שלאחר היום השני של ראש החודש מבטיחה שאם המלך לא ישאל על היעדרותו ביום הראשון, הוא בוודאי יעשה זאת ביום השני, ואז יוכל יהונתן להודיע לדוד על תוצאות המבחן.