שמואל א, פרק כ׳, פסוק ל״ד

יהונתן קם מֵעִם הַשֻּׁלְחָן, פעולה המקבילה לקימה מעם הברכיים, כשהוא שרוי בכעס רב ובָּחֳרִי אָף ביום השני של ראש החודש, בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי. סירובו לאכול נבע מתערובת של זעם, עצב ובושה, בראש ובראשונה משום שנֶעְצַב אֶל דָּוִד כשהבין שחברו נתון בסכנה וייאלץ לברוח. סיבה נוספת לסערת רוחו הייתה שאביו הִכְלִמוֹ וביישו במילים קשות ובהטלת חנית, ויש המפרשים שעלבון זה כאב לו רק משום שהושפל בגין הגנתו על דוד. הסבר אחר מציע שיהונתן כאב באמת אך ורק על דוד, ורק כלפי חוץ העמיד פנים שפגיעתו נובעת מהעלבון האישי שספג מאביו, וזאת כדי להסתיר מהסובבים אותו את אהבתו לחברו.