שמואל א, פרק כ׳, פסוק ל״א

שאול מציב בפני יהונתן את האיום הקיומי שדוד מהווה על עתידו, ומוכיח אותו על כך שתמיכתו בדוד פוגעת בסיכוייו לרשת את כס המלוכה. הוא מבהיר כי כל עוד דוד בחיים, לֹא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ, שכן שלטונו לא יזכה ליציבות ולקיום, בין אם דוד ימנע ממנו למלוך ובין אם יעלה לכס המלוכה אך ימרוד בו בהמשך. מכיוון שיהונתן הוא שהעניק לדוד רשות לעזוב, שאול דורש ממנו לפעול לטובתו האישית ופוקד וְעַתָּה שְׁלַח וְקַח אֹתוֹ אֵלַי. הצדקתו של שאול לשלוח אנשים ולהביא אליו את דוד היא כִּי בֶן מָוֶת הוּא, כלומר אדם החייב מיתה, משום שעצם משיחתו למלך הופכת אותו למורד בשלטון החוקי.