תארו לעצמכם שאתם מנסים להכין משהו בסוד, אבל מישהו כל הזמן מסתכל עליכם ובוחן כל תנועה שלכם. זה בערך מה שקרה לדוד. דוד ואנשיו גרו בעיר הבירה של הפלשתים, גת, יחד עם המלך אכיש. המגורים המשותפים יצרו חוסר נוחות גם לפלשתים וגם לאנשים של דוד. בנוסף, דוד רצה לצאת לפעולות צבאיות מבלי שאף אחד ידע, והוא לא יכול היה לעשות זאת כשעיני הפלשתים פקוחות עליו.
לכן דוד פונה לאכיש המלך בבקשה חכמה. הוא אומר לו אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, כלומר, הוא מבקש מהמלך לסמוך עליו ולא לחשוד שהוא מתכנן למרוד. בדרך כלל, מלך מעדיף לשמור אנשים חזקים קרוב אליו כדי לפקח עליהם, אבל דוד מבקש יִתְּנוּ־לִי מָקוֹם. הוא מבקש שטח נפרד רק לו ולאנשיו כדי למנוע מריבות עם המקומיים.
כדי להרגיע את המלך לגמרי, דוד מבקש לגור באחת מתוך עָרֵי הַשָּׂדֶה. אלו ערים קטנות ופתוחות שאין להן חומות או שערים חזקים. כך הוא מוכיח לאכיש שאין לו שום כוונה להתבצר ולפתוח במלחמה. דוד מוסיף ושואל בנימוס וְלָמָּה יֵשֵׁב עַבְדְּךָ בְּעִיר הַמַּמְלָכָה עִמָּךְ. הוא מסביר שהוא לא רוצה להכביד על המלך, שצבאו הגדול לא יגרום למחירי האוכל בעיר לעלות, ושזה פשוט לא מכובד ששני מנהיגים יישבו יחד באותה עיר. אבל האמת היא, שכל הנימוקים היפים האלה נועדו רק כדי שדוד יוכל להתרחק ולפעול בחופשיות מבלי שהפלשתים ירגישו.