דוד מבקש לעזוב את עיר הבירה הפלשתית, גת, שהייתה בירת המחוז ואולי אף בירת הממלכה כולה, ולעבור להתגורר ביישוב נפרד. הימצאותו של דוד יחד עם אנשיו בעיר המלוכה יצרה חוסר נוחות הן עבור התושבים הפלשתים והן עבור אנשי דוד [ביאור שטיינזלץ].
בפנייתו לאכיש, דוד מציג מערכת של נימוקים גלויים ודיפלומטיים. באומרו אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוא מבקש מהמלך שלא יחשוד בו במרד. מטבע הדברים, מלך מעדיף להחזיק אדם בעל פוטנציאל מרידה קרוב אליו בעיר הבירה, תחת עינו הפקוחה של צבא המלך, ולכן דוד מבקש מאכיש שייתן בו אמון [מלבי"ם]. בקשתו היא יִתְּנוּ־לִי מָקוֹם, כלומר שטח מיוחד ונבדל עבורו, עבור אנשיו ובני משפחותיהם, בין היתר כדי למנוע חיכוך ופגיעה באנשיו מצד הפלשתים [מלבי"ם, רד"ק, אברבנאל].
דוד מדגיש כי הוא מבקש להתיישב בעָרֵי הַשָּׂדֶה, שהן ערים קטנות [ביאור שטיינזלץ] וערי פרזות הפתוחות ואינן מוקפות בחומה, דלתות ובריח [רלב"ג, מצודת דוד, אברבנאל]. הפרשנים מסכימים כי בחירה זו אינה מקרית; דוד מבקש במכוון עיר שאינה מבוצרת כדי להרגיע את אכיש ולהוכיח שאין בכוונתו להתבצר בעיר חזקה ולמרוד בו.
כדי להצדיק את עזיבתו, דוד מוסיף ושואל וְלָמָּה יֵשֵׁב עַבְדְּךָ בְּעִיר הַמַּמְלָכָה עִמָּךְ. הנימוק הרשמי שהוא מציג הוא החשש להפוך למשא כבד על המלך [רש"י, רד"ק, אברבנאל], שכן נוכחותם של אנשיו הרבים עלולה לגרום לעליית מחירי המזון בעיר [מצודת דוד]. יתרה מכך, יש בכך טעם לפגם, שכן אין זה ראוי ששני מלכים ישבו יחדיו באותה העיר [אברבנאל].
עם זאת, מאחורי הנימוקים הדיפלומטיים הסתתרה כוונה אחרת. מטרתו האמיתית והנסתרת של דוד בבקשת עיר נפרדת לעצמו ולאנשיו הייתה להתרחק מעיניהם הבוחנות של הפלשתים, כדי שיוכל לצאת לפשיטות צבאיות ולבזוז שלל מבלי שאלו ירגישו במעשיו [רד"ק, אברבנאל].